לא עוכב ביצוע גזר דינה של עורכת דין, שהורשעתה, ע"פ הודאתה, בקבלת דבר במרמה

           בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (הנשיאה ע' בקנשטיין) מיום 30.4.2006 לפיו הוטל על המבקשת עונש של שלוש שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך של 100,000 ש"ח.

1.        המבקשת, עורכת דין במקצועה, הורשעה על פי הודאתה, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום המתוקן, עשתה המבקשת שימוש אישי בכספים שנטלה מהמתלונן בטענת כזב כי תשקיע אותם עבורו. עוד עולה מכתב האישום המתוקן, כי בעת שייצגה את המתלונן בתביעה שהגיש נגד חברת ביטוח, לא יידעה אותו המבקשת כי ניתן פסק דין בעניינו ואף נמנעה מלהעביר לו את מלוא סכום הפיצוי שנפסק לו. במסגרת הסדר הטיעון נמחקה מכתב האישום עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, שיוחסה למבקשת בכתב האישום המקורי. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

2.        גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו ניתן כאמור ביום 30.4.2006. מאז ועד היום עוכב ביצועו בזמן שעניינה של המבקשת שב ונדון בפני מספר מותבים בעקבות ערעור שהגישה על גזר הדין ובשל בקשתה המאוחרת להוסיף לכתב הערעור בקשה להתיר לה לחזור בה מהודאתה. בקשה זו לתיקון הודעת הערעור וחזרה מהודאתה נדחתה לראשונה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט ז' המר) ביום 10.9.2006. המבקשת תקפה את ההחלטה האמורה באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 8528/06 אליטוביץ נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם, 15.11.2006)). בג"ץ דחה את טענות המבקשת כי יש לבטל את ההחלטה מן הטעם שניתנה בחוסר סמכות וקבע כי בהחלטת בית המשפט המחוזי לא נפל פגם מן הסוג המצריך התערבותו בעניין וכי לא נגרם לעותרת עיוות דין. בג"ץ הוסיף וקבע, כי "הגם שהיה בידי בית המשפט המחוזי לשקול אחרת ולהרשות לעותרת לתקן את כתב הערעור ואילו עשה כן לא היה בכך פגם, הנה שקילת סיכויי הערעור על-ידיו היא כמובן כדין, וודאי אינה עולה בנסיבות כדי חוסר סבירות קיצוני ושרירותיות". קביעה זו של בג"ץ הובילה את המבקשת להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו לדחות את הבקשה הראשונה. בקשה זו נדחתה אף היא (בהחלטת השופטת י' שיצר מיום 8.1.2007). ביום 8.2.2007 החליט בית המשפט המחוזי (השופט ק' ורדי) לדחות את בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע גזר הדין. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה. בהחלטתי מיום 9.3.2007 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הבקשה לתיקון כתב הערעור תידון בשנית בפני ההרכב שדן בערעור ובית המשפט יכריע בעניין לאחר שמיעת טענות הצדדים. וכך, ביום 25.6.2007 חזר בית המשפט המחוזי ונדרש, בהרכב שלושה, לבקשה. בהחלטתו המפורטת מיום 9.8.2007 דחה הרכב השופטים את הבקשה לאחר שבחן את טענות המבקשת לגופן וקבע שאין בהן ממש.

3.        לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 2.4.2008 ב-רע"פ 2789/08 אליטוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.4.2008) דחה השופט א' א' לוי את הבקשה בקובעו כי היא עוסקת בעניינה הפרטני של המבקשת וחוסר יכולתה להשלים עם החלטותיהן של הערכאות השונות שלא להתיר לה לחזור בה מהודייתה. המבקשת, כך נקבע, מסרה הודאתה זו בעת שהיתה מיוצגת על ידי יודע-משפט לאחר שנוהלה פרשת התביעה, וכאשר ההליכים בעניינה היו מצויים בשלב מתקדם. עוד נקבע, כי קיימת זיקה הדוקה בין בקשתה של המבקשת לחזור בה מהודאתה לחומרת העונש שהוטל עליה. לבסוף ציין בית המשפט, כי מספר מותבים שדנו בעניינה של המבקשת השתכנעו כי הודאתה בפני הערכאה הדיונית היתה כנה ואמיתית. בנסיבות אלה, כך נקבע, עניינה של המבקשת אינו מצדיק ליבון בפני ערכאה נוספת והבקשה נדחתה.

4.        ביום 18.4.2008 הגישה המבקשת בקשה למשפט חוזר ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליה, היא הבקשה שבפני. במסגרת בקשתה זו טוענת המבקשת, בהרחבה רבה, כי היא הורשעה על סמך הודאה שניתנה בשל כשל נפשי, כשל דיוני וכשל ייצוגי שנגרמו לאחר תום פרשת התביעה. לדבריה, המשיבה לא הודיעה על כוונתה לעתור לעונש מאסר בפועל מיד עם פתיחת ההליכים בפרשת התביעה ומשכך נמנעה מן המבקשת זכותה למינוי סנגור מטעם בית המשפט והיא ניהלה את פרשת התביעה ללא ייצוג. לטענת המבקשת, לא ניתן לה יומה בבית המשפט משום שלא הציגה את ראיות ההגנה שלה שהינן, לגישתה, "בעלות משקל סגולי להוכחת חפותה המוחלטת". עוד טוענת המבקשת כי קיים סיכוי טוב שבקשתה למשפט חוזר תתקבל. לפיכך, כך נטען, יש להורות על עיכוב ביצועו של גזר הדין עד למתן החלטה בבקשה למשפט חוזר.

5.        המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, טוענת המשיבה כי הגשת בקשה למשפט חוזר אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, וזאת בשל עקרון סופיות הדיון, חריגותו של הליך המשפט החוזר ונדירות המקרים בהם מתקבלת בקשה לקיומו של הליך מעין זה. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי במסגרת בקשתה למשפט חוזר חוזרת המבקשת על בקשתה להתיר לה לחזור בה מהודאתה, וזאת על בסיס טענותיה, כפי שנבחנו ברובן המכריע בפני כל שלושת הערכאות ובמסגרות דיוניות שונות. לטענת המשיבה, טענותיה המפורטות של המבקשת באשר לקיומן של ראיות המוכיחות את חפותה נבחנו ברובן בפרוטרוט ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.8.2007. המשיבה סבורה, כי הסיכוי שבקשתה של המבקשת למשפט חוזר תתקבל הינו נמוך ביותר. לבסוף מציינת המשיבה, כי גזר הדין בעניינה של המבקשת ניתן לפני כשנתיים אולם ביצועו נדחה שוב ושוב על מנת לאפשר למבקשת למצות את מלוא ההליכים העומדים לרשותה, כפי שאכן נעשה על ידה.

6.        לאחר שניתנה לה הרשות לכך, הגישה המבקשת תשובה לתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין ובה חזרה על טענותיה לפיהן פגמים דיוניים הביאו אותה להודות בעובדות כתב האישום ולפיכך יש לבטל את הכרעת הדין שניתנה בעניינה. המבקשת חוזרת ומלינה על כך שראיות ההגנה לא הוצגו ולא ניתן לה יומה בבית המשפט. לדבריה, קיימת סתירה בין הקביעות השיפוטיות בהליך הפלילי ובין אלו שנקבעו בהליך האזרחי היוצרת דיבור "בשני קולות" מצד בתי המשפט.

7.        דין הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין להידחות. עניינה של המבקשת נדון בפני מספר מותבים בשלוש ערכאות. רק לאחרונה דחה בית משפט זה את בקשתה לרשות ערעור לאחר שבית המשפט המחוזי בחן לגופה את הבקשה לתיקון כתב הערעור וחזרה מהודיה. המבקשת מיצתה בכך את ההליכים העומדים לרשותה ופסק הדין שניתן בעניינה הפך לחלוט. בשלב זה, נקודת האיזון נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית (מ"ח 6189/06 ינאי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 6.8.2006)). בית משפט זה כבר קבע במספר הזדמנויות, כי הגשת בקשה למשפט חוזר אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, אלא בנסיבות יוצאות דופן ((מ"ח 6835/05 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.7.2005); מ"ח 8158/06 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.11.2006); ע"פ 925/02 דותן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); רע"פ 6801/04 אהרוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.12.2004); עניין ינאי; מ"ח 211/06 סייג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.1.2006); מ"ח 7724/05 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.9.2005)). לא שוכנעתי כי נסיבות מיוחדות מעין אלו קיימות בענייננו.

8.        על פי תקנה 2(ג) לתקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, על היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, להגיש תגובה לבקשה למשפט חוזר בתוך תשעים ימים מיום המצאתה. כאמור, בקשתה של המבקשת למשפט חוזר הוגשה ביום 18.4.2008 וטרם היה סיפק בידי היועץ המשפטי לממשלה להגיב לה. במצב דברים זה, כאשר תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה לבקשה למשפט חוזר אינה מונחת בפני, הבקשה למשפט חוזר אינה בשלה לדיון ולא אדרש לגופן של הטענות המועלות בה ולהערכת סיכויי קבלתה (ראו והשוו: עניין חג' יחיא).

9.        הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחית. המבקשת תתייצב לריצוי עונשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ביום 25.5.2008 בשעה 10:00.

           ניתנה היום, ‏ב' אייר, תשס"ח (7.5.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il